החלטה בתיק תת"ע 2632-09

לפניי בקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- החוק), במסגרתה עתר הנאשם לקבלת החזר הוצאות הגנתו, וזאת לאחר שהמאשימה הודיעה על חזרתה מכתב האישום נגדו, על פי הוראות סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 (להלן- חסד"פ).

העובדות וטענות הצדדים

ביום 3.6.09, במסגרת יום מענים שהתקיים בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע, בפני כבוד השופטת גליקליס, הוגש נגד הנאשם כתב אישום שייחס לו עבירה של העמדת רכב ליד תמרור ג-43 המסמן מקום חניה לרכב נכה, במתחם ה"סופרדיל" באשדוד, מיום 4.12.07 (לאחר שהגיש בקשה להישפט).

בדיון שהתקיים ביום 3.6.09, כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

לטענתו, הוא כלל לא שהה באשדוד במועד ביצוע העבירה, אלא שהה בבית המשפט המחוזי בירושלים, והוא או אשתו המתגוררים בירושלים, מעולם לא חנו בחניית נכים.

לטענתו, העלה את כל טענותיו בפני המשטרה לאחר קבלת הדוח, אך הוחלט שלא לבטל את הדוח, מבלי לבדוק את טענותיו, ומאחר שהמשטרה התרשלה בכך, והוא נאלץ להגיע לבית המשפט, ביקש כי המאשימה תחזור בה מכתב האישום, ותשלם החזר הוצאותיו.

באותו מעמד טען ב"כ המאשימה כי "לנאשם הוצעה הצעה לאחר ששוחח איתי, אולם הנאשם התעקש להוצאות כספיות ולכך אנו מתנגדים".

לאור כפירת הנאשם, והנחיות נשיא בתי משפט השלום במחוז הדרום, הועבר התיק לשמיעת הראיות בבית משפט זה, ונקבע לישיבת הוכחות בפניי ליום 4.5.10.

ביום 28.4.10, הגישה המאשימה הודעה בכתב על חזרה מאישום לפי סעיף 94(א) לחסד"פ.

בהודעה צויין, כי לאחר בדיקת טענות הנאשם, אשר הועברו בכתב לרמ"ד תביעות את"ן, וממנו לראש יחידת תביעות תעבורה במחוז דרום, הוחלט לבטל את כתב האישום, לסגור את תיק המשטרה, ולבקש לבטל את מועד ההוכחות שנקבע.

עוד צויין בהודעה כי בשיחה טלפונית עם הנאשם, הוא התנה את הסכמתו לחזרה מהאישום בהטלת הוצאות על התביעה, ומאחר והתביעה מתנגדת לכך, עתרה לביטול כתב האישום ללא הסכמתו.

בעקבות הגשת ההודעה, הוריתי על מחיקת כתב האישום, ועל ביטול מועד דיון ההוכחות.

יחד עם הודעת המאשימה, הגיש הנאשם בקשה זו לפסיקת הוצאות הגנתו, ולאחר מכן הודיע כי אין צורך בקיום דיון בעל פה בנוגע לבקשה, וכי ניתן ליתן החלטה בכתב.

מסיבות שאינן ברורות למותב זה, הבקשה לא הופיעה ברשימת הבקשות הממתינות להחלטה במערכת הממוחשבת, ולכן ניתנת החלטה זו באיחור, ואין לבית המשפט אלא להתנצל על האיחור הגדול במתן ההחלטה.

בבקשתו ובתצהירו ציין הנאשם, כי בסמוך לאחר קבלת הדוח לביתו, פנה מספר פעמים ליחידת פניות לכיש במשטרת ישראל, בכתב ובטלפון, ביקש לברר פרטים בנוגע לדוח, הבהיר כי לא ביצע את העבירה וכי לא ביקר באשדוד מזה שנים, ואף ביקש לקבל את הדוח המקורי לעיונו, ונענה בתשובה לפיה התובע החליט שלא לבטל את הקנס, וכי לא ניתן לעיין בדוח המקורי, אלא רק לאחר הגשת כתב אישום (הנאשם צירף מכתבו מיום 28.5.08, ותשובה מיום 15.7.08).

לאחר מכן, ביום 13.8.08, פנה הנאשם שוב בבקשה שייבדק הדוח המקורי, שמא נפלה בו טעות, וציין כי לאור התשובות שקיבל הוא מצרף בקשה להשפט, וביום 5.10.08 נענה שוב בתשובה כי התובע החליט שלא לבטל את הקנס, אליה צורף העתק הדוח המקורי.

לאחר שעיין בדוח המקורי, פנה הנאשם שוב, ביום 2.11.08, וציין כי הרכב שלו נרשם הדוח אינו רכבו, שכן הספרה הראשונה של מספר הרישוי בדוח אינה ברורה, וכי צבע הרכב שנרשם (לבן), אינו תואם את צבע רכבו (ירוק). באותו מכתב ציין הנאשם, כי לו היתה מתבצעת הבדיקה מלכתחילה, ניתן היה לחסוך זמן עבודה והוצאות, ועל כן הציע כי הדוח יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאותיו ועוגמת הנפש שנגרמה לו, בסך 1,000 ש"ח.

בתשובת המשטרה שנשלחה אליו ביום 15.12.08, הודע לו כי הוחלט לכבד את בקשתו להשפט, ולאחר מכן קיבל הזמנה לדיון האמור בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע.

לטענת הנאשם, הוא הגיע לבית המשפט לתעבורה בבאר שבע ביום הדיון בשעה 09:00, ולאחר המתנה של כשעתיים, נפגש עם התובע, אשר עיין במסמכים והודה בפניו כי לא היה מקום להגשת כתב האישום, אך מאחר והנאשם עמד על דרישתו להחזר הוצאותיו, סירב התובע לחזור בו מכתב האישום, ואף איים עליו כי יהיה עליו להמתין זמן רב עד לקביעת מועד ההוכחות, ואכן הוא נאלץ להמתין מהשעה 09:00 ועד  לכניסתה של כבוד השופטת גליקליס לאולם בשעה 15:00.